החלטה בתיק רע"פ 8500/04

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בראשון לציון כתב אישום (ת.פ. 1019/04), המייחס לו עבירת תיווך בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) וסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

           במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה המבקש בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו. בית-משפט השלום גזר על המבקש ארבעה-עשר חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר; מאסר על תנאי; קנס בסך 3,500 ש"ח וכן פסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שישה חודשים מיום שחרורו.

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו-י' שיצר) דחה, ביום 26.8.04, את הערעור בקובעו, כי בתיק דנן מדובר בענישה מקלה ההולכת כברת דרך של ממש לקראת המבקש. מדובר  בשני אישומים של סחר או תיווך, משמע הפצת סם. כמו-כן, מדובר בכמויות של ממש. עוד הסכים בית-המשפט המחוזי לאבחנה שיצר בית-משפט השלום בין המבקש לבין נאשם אחר בפרשה, לפיה המבקש היה הדמות הדומיננטית בהשוואה אליו.  

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

           ביום 20.9.04 החלטתי לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש עד למתן החלטה אחרת. 

           עיקר טענת המבקש הוא, כי פתח בהליכי שיקום וגמילה ואף החל לעבוד בשיפוצים. לטעמו, שליחתו למאסר נוגדת את ההיגיון בשחרורו בשלבי המעצר לצרכי שיקום וגמילה, מאיינת את המאמצים והזמן שהושקעו בו על-ידי שירות המבחן ואף מחזירה אותו לנקודת ההתחלה. לטענת המבקש, תסקיר שירות המבחן וההמלצה לאי-שליחתו למאסר הם מהותיים ומן הראוי היה לכבד המלצה זו ובפרט, שעונש המאסר בפועל מסכל את המלצת שירות המבחן להשית עליו צו מבחן למשך שנה תוך שילובו בקבוצת גמילה. כמו-כן טוען המבקש, כי העבירות שביצע נעברו בסמיכות זמנים עת המבקש היה מחוסר עבודה ומובטל. עוד טוען המבקש, כי קיימת אפליה בין עונשו לבין עונשו של נאשם אחר ואין כל פרופורציה בענישה בין השניים. לבסוף מדגיש המבקש את נסיבותיו האישיות, לפיהן מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל ולמעט הרשעה אחת בסמים שעניינה החזקת סם לשימוש עצמי, עברו הפלילי אינו מכביד; היותו בן 29, נשוי, ולאחר מתן גזר-הדין בבית-משפט השלום, נולד לו ילדו הראשון; המבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן; והינו נקי מסמים וכן ביום 27.5.04 החל לעבוד בשיפוצים באישור בית-המשפט.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור וממילא את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. לטענתה, מדובר בעבירות שהעונש המקסימאלי בגינן עומד על 20 שנות מאסר וכי בית-המשפט המחוזי - בדחותו את ערעור המבקש - יישם את המדיניות המושרשת, לפיה יש להילחם בכל אחת מהחוליות שיוצרות את שרשרת הפצת הסם וכאשר מדובר במי שנוטל חלק ממשי, כמו המבקש במקרה דנן, הרי שהענישה צריכה להיות בדרך של מאסר בפועל. כמו-כן, בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין בתסקיר שירות המבחן כדי להאיר באור שונה את פעילותו של המבקש. יתרה מכך, טוענת המשיבה, כי בית-המשפט המחוזי עמד על הטענה בדבר עקרון אחידות הענישה בין המבקש לבין הנאשם האחר והצטרף לנימוקים שעמדו ביסוד גזר-דינו של בית-משפט השלום, בו נערכה אבחנה לעניין העונש בין שניהם.  

           החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). 

           כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצע המבקש, ולאור העובדה, כי אין במקרה שלפני כל נסיבות מיוחדות, לא מצאתי הצדקה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה דנן, לא מתקיימות אותן הנסיבות, אשר יש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.  

           דין הבקשה להידחות גם לגופה. כידוע, עקרון השוויון ואיסור על הפלייה בין נאשמים איננו עקרון-על שיש לו מעמד בכורה בכל מקרה, אלא שומה לאזנו כנגד שיקולים חשובים אחרים ולהעריך את משקלו בהתאם. כך למשל, כנגד העקרון שתכליתו להשוות דינם של נאשמים עשוי לעמוד עקרון נגדי שעניינו הגנה על אינטרס בטחון הציבור והגנה על תקינותו של ההליך השיפוטי העשוי, בנסיבות מתאימות, לגבור על המגמה להשוות את דינם של נאשמים שעניינם דומה (ראו בש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002 (2) 1169). במקרה שלפני, בית-המשפט המחוזי ראה במבקש דמות דומיננטית בהשוואה לנאשם האחר. העובדה, כי הסוכן פנה דווקא אל המבקש כשרצה לעשות את עסקת הסמים, מצביעה על חלקו המרכזי של המבקש בגיבוש העסקה.

           אף קביעותיו האחרות של בית-המשפט המחוזי מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

           אשר-על-כן, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

           החלטתי מיום 20.9.04 לעכב את תחילת ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש - מבוטלת בזה.

           המבקש יתייצב ביום 31.10.04, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר, לשם התחלת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, ט' בחשון תשס"ה (24.10.04).

                                                                                                 ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: